המאמר שכתב פרופ' עמי וולנסקי, The Rise and the Price of the Standards Movement , עוסק
במחלוקת שהתעוררה בעקבות מדיניות הסטנדרטים בחינוך, ומשווה בין מספר מדינות תוך הדגשת המחיר הפדגוגי, שמשלמת המערכת כתוצאה מהשימוש בסטנדרטים.
הנימוק העיקרי למדיניות
הסטנדרטים היה שלא ניתן לשמור על איכות החינוך בזמן שהשונות בין התלמידים גוברת, ולכן הדרך
היחידה שבה ניתן לגשר על הקונפליקט בין שוויוניות לבין איכות היא ע"י קביעת סטנדרטים.
נימוק זה עומד בסתירה למתרחש בכיתה הטרוגנית נורמטיבית בבתי הספר
בישראל בפרט ובעולם בכלל,
וכפי שפרופ' דוד
חן הגדיר זאת באחת מהרצאותיו בקורס "מדעי החינוך במאה ה- 21": "...במדיניות הנוכחית בחינוך אין לגיטימציה לשונות...
כאנשי חינוך אנו לא יכולים להשיג דמיון.... השונות האנושית מביאה את העושר לחיינו וכאנשי
חנוך עלינו להכיל ולקבל את השונות..."
זאת ועוד אמר פרופ'
חן, בכתבה שפורסמה ב- The Marker מיום 7.11.11 :
"... היעד של "סטנדרטים בחינוך" מתעלם
מכל מה שהמדע של המאה ה-20 מלמד אותנו על השונות הבין-אישית החברתית והתרבותית של התלמידים.
התמודדות עם השונות העצומה צריכה להיות נושא מרכזי בדיון הציבורי של חברה המבקשת להיות
הומניסטית, חכמה עם חופש מחשבה ועידוד מצוינות."
נימוקים נוספים למדיניות הסטנדרטים היו: מאמץ כזה יעזור לחברה להישאר חברה תחרותית; מבנה מוגדר תקף ומוקפד יתרום בצורה חיובית לניסיון
החינוך; סיפוק דרישות ההורים לדעת יותר על איכות החינוך אותו ילדם מקבל; ההידרדרות
לכאורה של ביצועי הסטודנטים והתלמידים; יצירת סטנדרטים בנושאי הליבה לכל התלמידים ובכל
הרמות הוא נושא מרכזי בעדיפות לאומית עליונה; וההורים הדורשים ממערכת החינוך לספק מידע
אמין לגבי איכות ביצועי התלמידים.
מבקרים רבים רואים בסטנדרטים
כנושא שבתי הספר עצמם צריכים לפתח. אחרים טענו שהם יוצרים תחרות אקדמית העלולה לפגוע
בתלמידים החלשים משכונות המצוקה, למרות העובדה שהסטנדרטים נוצרו בכדי להבטיח שוויון
הזדמנויות לאותם תלמידים. בעיה נוספת היא לא הסטנדרטים כשלעצמם אלא הדרך שבה שולבו.
המתנגדים לא טענו נגד רעיון הסטנדרטים אלא נגד הכמות העצומה של התקנים שהוכנסו לבתי
הספר, והפכו אותם להיות ממוקדים הרבה יותר בבחינות ולא בלמידה עצמה.
בעקבות הכנסת מדיניות הסטנדרטים למערכת החינוך וזאת במטרה להעלות את רמת ההישגים של התלמידים, יוצא שההוראה בעיקרה מתמקדת במעקב אחר הציונים במבחנים ובלמידה לקראת-מבחן.
אלא שציונים גבוהים במבחנים אינם מעידים בהכרח על תהליך חינוכי ולימודי שהתלמידים עברו.
מדיניות הסטנדרטים ממוקדת בתוצרים ובתפוקות של התלמידים ולעיתים מזניחה את התהליכים החינוכיים.
כדאי ורצוי להתייחס גם לאופן בו מעריכים את רמת ההבנה שיש לתלמידים בנושאי הלימוד ואת יכולות החשיבה שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה