"כמה
זמן לוקח לך לכתוב שיר?
לפעמים חמש דקות, לפעמים יומיים, לפעמים שנה ולפעמים שבע שנים.
לכתוב בשבילי זה לעבוד קשה, לכתוב ולמחוק, לכתוב ולזרוק, להתייאש, להתעצבן, להחליף
עטים, לרוץ למקרר. כל שיר נכתב אולי במאה או במאה חמישים צורות שונות, עד שהוא
מקבל את הגיבוש הסופי. זה לוקח זמן, זה מצריך סבלנות..."
"והאיש הזה הוא אני – יהודה אטלס מראיין את עצמו"
מתוך: סודות משולחן הכתיבה / מירי ברוך
בחרתי לפתוח את הרשומה
האחרונה שלי בציטוט הנ"ל, מאחר ומאוד הזדהיתי עם הרגשתו של הכותב, וכמובן שלא
במובן הטכני של העניין. הרגשתי שהוא משקף את שעבר עלי בכתיבת
הרשומות בבלוג שלי במהלך לימודיי לתואר השני.
ואכן "לכתוב
בשבילי זה לעבוד קשה... זה לוקח זמן, זה מצריך סבלנות", וכן, מאחורי כל רשומה
שפירסמתי בבלוג הייתה חשיבה מעמיקה,
לעיתים הנושא שבחרתי לכתוב עליו "זרם" ולעיתים עברו אפילו כמה ימים עד
שגיבשתי לעצמי את הכיוון והנושא לכתיבה. עצם החשיבה על הכתיבה בבלוג עזרה לי לארגן
את המחשבות והתובנות שרכשתי במהלך הלמידה לתואר. אפשר להגדיר זאת כחשיבה
"בקול רם", כשכל מילה כתובה נשקלת.
עם הזמן שחלף הרגשתי
שהכתיבה שלי הפכה ל"אנושית" יותר ובאמצעותה בעצם הבעתי את תחושותיי.
הבלוג היווה מבחינתי ערוץ להציג נושאים שונים שחוויתי, שנחשפתי אליהם, ובעיקר
למדתי, וכל זאת באופן שבו אני בחרתי להציג אותם - באופן סובייקטיבי. אוסיף ואומר כי הבלוג
הוא יצירתי האישית, המסכמת תקופה מגוונת, מאתגרת ומעשירה.
עניין החשיפה
האישית גם הוא לא היה דבר של מה בכך מבחינתי, אבל הרגשתי שגם הוא עבר תהליך מסוים.
תחילה מעט חששתי שהבלוג שלי "חשוף" לעיני כל, אך עם הזמן אפילו
"פירסמתי" אותו לקולגות שלי, לתלמידיי היקרים ולאנשים הקרובים אלי. בסופו
של בלוג זה, אני חושבת שהחשיפה לקהל הקוראים הוירטואלי תרמה לא מעט, במובן של מה
כתבתי ובעיקר איך.
מבחינה טכנולוגית מאוד
התחברתי לכתיבה באמצעות הבלוג. הכתיבה קלה, הבלוג כשלעצמו מאוד ידידותי למשתמש
ומאפשר יצירתיות, כגון: הוספת גד'ג'טים שונים, תמונות, סרטונים וכו', המוסיפים
עניין להגשת הכתוב. נהניתי לעצב אותו על פי טעמי האישי, וכמו שגילה תמיד אמרה:
"גם העטיפה מאוד חשובה".
